המילה מזונות נגזרת מן המילה מזון ומתייחסת לצרכים הבסיסיים של כל אדם. ישנם סוגים שונים של מזונות, אנו נתייחס כאן למזונות ילדים הנגזרים מן הדין העברי. לפי הדין העברי אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 15 אך במשפט העברי של היום ישנם שינויים:

חזקת הגיל הרך- עד גיל 6 אז חייב האב במזונות בכל מקרה ומעל גיל 6 עד גיל 18 חייב במזונות לפי חלוקה עם האם. בישראל נהוג להמשיך לשלם מזונות גם בגיל 18-21 בזמן הצבא/שירות לאומי וכו"..

בעבר הלא כ"כ רחוק, היה נהוג שכאשר זוג מתגרש הילדים נשארים עם האם ולאב יש זכות לראותם פעמיים בשבוע לכמה שעות וכל סוף שבוע שני. מתוך ההנחה שזה המצב, נגזר שהאב צריך לשלם מזונות לאם בכל המקרים. דמי המזונות הורכבו מסכום קבוע לילד (1250-1500) ועוד דמי מדור והוצאות מדור (שכ"ד/משכנתא והוצאות כגון מים, חשמל גז וכו'). דמי המדור מחושבים לפי 30% לילד אחד, 40% לשני ילדים ו- 50% לשלושה ילדים ומעלה.

בעשור האחרון יותר ויותר הורים מאמצים את גישת "משמורת משותפת" שבעצם המשמעות שלה היא שזמני השהות אצל כל אחד מההורים הם שווים או קרובים לכך. שינוי זה הביא לאבסורד בחוק ויצר מצב שבו אבות שמרוויחים פחות מהאימהות ונמצאים עם הילדים במידה שווה ואף יוותר מכך, נאלצים לשלם מזונות לאם.

בשנת 2015 נדרש ביהמ"ש להכריע בעניין זה ואכן עשה כך. בע"מ 919/15 אומרת הפסיקה, כי כל עוד הכנסות ההורים מכל מקור שהוא דומות וככל שזמני השהות עם הילדים שווים או מתקרבים לכך, לא יועברו מזונות בין ההורים.

פסיקה זו אכן הכניסה יותר הגיון משהיה בעבר אך עדיין מותירה הרבה מקום לפרשנות. ביהמ"ש לא פירט מה יקרה אם ההכנסות לא שוות וזמני השהות כן שווים, או להיפך ועוד צורות שקיימות במציאות. וכך, יוצא שלכל שופט יש את הדרך שלו לקבוע את גובה המזונות, ואין אחידות הוגנת. אצל שופט א' הפסיקה תהיה X ואצל שופט ב' תהיה Y וכן הלאה.

בתהליך גישור משפחה המזונות נקבעים בהסכמה ומתוך התחשבות בכל אספקט של מי מן הצדים אם טכני ואם רגשי. המזונות יקבעו כך שיספקו לילדים את כל צרכיהם גם אצל האימא וגם אצל האבא, לפי עקרון "בתים שווים"- כך שלילדים תהיה אותה רמת חיים או כמה שיותר דומה בשני הבתים, ולא שיוצר מצב של "בית עשיר- בית עני".

לכלל המזונות שנדונו עד כה נקרא "מזונות תלויי שהות"- מזונות שמושפעים באופן ישיר משהות הילדים בבית: מדור, הוצאות מדור, קניות אוכל וטואלטיקה, ניקוי וכו'.

ישנם גם "מזונות שאינם תלויי שהות" שלפעמים מכנים אותם כחציונים או מחציות. הכוונה היא לכל ההוצאות שמעבר להוצאות הישירות שנובעות ממגורי הילדים בבית. הוצאות כגון: חינוך, בריאות, העשרה, ביגוד והנעלה וכו'… 

בהליך הגישור מי שיחליט אילו הוצאות יכנסו לסל זה יהיו ההורים. את המזונות הנ"ל ניתן לנהל בשני אופנים: התקזזות של ההורים על פי קבלות והוכחות תשלום או חשבון משותף של ההורים המיועד למטרה זו בלבד.

לחשבון זה אין מסגרת והוא קיים עד סיום חובת התשלום על ההורים(בהגיע הילד הקטן לגיל 18) ומספיק בהודעה של אחד הצדדים בכדי לסגור את החשבון. בצורה זו ההורים לא צריכים להתחשבן ביניהם והכל שקוף- כל אחד יכול להיכנס לחשבון ולראות את התנועות שנעשו בו.