החלטתם להתגרש, הפעם זה סופי ואין דרך חזרה. יכול להיות שהכעס שיש לכם, האכזבה האגו וחוסר האמון ההדדי הם בלתי נמנעים ושניכם עם חרבות שלופים מוכנים למלחמה.

זה בדיוק הזמן לעצור לחשוב על המשך הדרך.

אם יש לכם ילדים משותפים, תחשבו על מה שהם עתידים לעבור, איזה ילד או ילדה רוצים לראות את ההורים נלחמים בבית המשפט, איזה ילד רוצה לראות את אמא ואבא בלחץ לקראת כל דיון, לראות את אבא ואמא מוצאים כספים מיותרים על מנת להילחם?

שניכם רוצים את טובת הילדים- האם זו הדרך?

לפעמים לא קל להגיע להחלטות, זה נכון בהחלט במיוחד שברוב המקרים אתם נלחמים למען עתיד טוב יותר עבור ילדים אבל צריך לזכור שמעבר לפן החומרי לא להחסיר דבר מילדכם צריך גם את הפן הרוחני של אבא ואמא מתקשרים, אבא ואמא אומרים שלום.

אבא ואמא שמסתדרים מספיק בשביל לתת לילדים את מה שבדיוק הם צריכים.

אמרו חז"ל "סוף מעשה במחשבה תחילה"  – ובמלחמה בביהמ"ש ככלל אין מנצחים.

אפילו אם השופט/ת יפסוק בדיוק לטובתי ואני אקבל בדיוק את מה שרציתי ואף יותר, ההפסד של פרטנר לגדל איתו יחד את הילדים, ההפסד של ההורה האחר לחלוק איתו את הרגעים היפים של הילדים המשותפים, ההפסד של סיוע הדדי בין ההורים וההפסד הגדול ביותר.

ההפסד הגדול של הילדים לקבל שני הורים מתקשרים שנמצאים ביחסים טובים – זהו הפסד שהמחיר שלו הכבד מכולם.

בהליך משפטי תמיד צד אחד ירגיש פגוע או שהפסיד במשפט וינטור טינה לצד השני, לכן הדרך הנכונה ביותר היא לראות כמה שנים קדימה, לשים את האגו בצד ולנסות לפחות לפתור את המחלוקות בדרכי נועם ושלום ע"י הליך גישור מסודר עם מגשר שיראה את טובת שני הצדדים ומעל הכל את טובת הילדים.

מגשר טוב יודע שילד צריך את שני ההורים שלו ועדיף מאד שאלו יהיו הורים שמתקשרים, שיש ביניהם כבוד הדדי והכי חשוב אוהבים את הילדים ומוכנים לשים עבורם את האגו והמלחמות בצד.

מי ישמיע את קולם של הילדים……